רוב מחפשי העבודה מאמינים שאם הם עובדים קשה, הם בהכרח מתקרבים לעבודה.
הם שולחים יותר קורות חיים, מתאימים אותם לכל משרה, משפרים שוב את הלינקדאין, מתכוננים שעות לראיונות, קוראים עוד טיפים ומנסים עוד כלי AI.
זה נראה כמו נחישות. אבל לפעמים זו רק אותה דרך, בעוצמה גבוהה יותר.
מאמץ הוא הוכחה לרצון. הוא לא הוכחה שהדרך נכונה.
אפשר לעבוד קשה מאוד על חיפוש עבודה ועדיין להישאר במקום. אפשר לשלוח מאות מועמדויות דרך מיצוב שלא מתאים ליעד, לשפר שוב ושוב קורות חיים שלא מספרים את הסיפור הנכון ולהתכונן לכל שאלה בראיון בלי להבין איזה ספק עמוק יותר נוצר בצד השני.
אפשר גם לפנות לכל הקשרים, בלי שהמועמדות שנכנסת דרך הדלת תהיה חזקה מספיק כדי להיבחר.
ככל שמשקיעים יותר, קשה יותר לעצור ולשאול אם ההשקעה מופנית למקום הנכון. זו אשליית המאמץ: התחושה שאם עשינו הרבה, אנחנו כנראה עושים את הדבר הנכון.
אבל המקום שבו החיפוש נעצר אינו בהכרח המקום שבו הבעיה התחילה.
אין מספיק זימונים? משנים שוב את קורות החיים. יש ראיונות שלא מתקדמים? מחפשים תשובות טובות יותר. מגיעים לשלבים מתקדמים ללא הצעה? מניחים שהיה חסר קצת מזל, חיבור או כימיה.
בכל פעם מטפלים בסימפטום האחרון, במקום שבו ראינו את התוצאה. בלי לבדוק אם שם בכלל התחילה הבעיה.
תהליך הגיוס אינו בנוי מחלקים נפרדים. הכיוון משפיע על המיצוב. המיצוב משפיע על קורות החיים ועל הלינקדאין. אלה קובעים מה המראיין מצפה לפגוש עוד לפני שנכנסתם לחדר. והראיון קובע אם ההבטחה שנבנתה לפניו באמת מחזיקה.
בעיה שנראית כמו בעיית ראיון יכולה להתחיל במסגור של הקריירה. בעיה שנראית כמו קורות חיים יכולה להתחיל ביעד מקצועי לא מדויק. ודחייה בשלב האחרון יכולה להיות תוצאה של ספק שנוצר כבר בתחילת התהליך ורק הלך והתחזק.
זו גם הסיבה שעוד תיקון נקודתי לקורות החיים לא בהכרח יוצר את השינוי שחיפשתם.
רצון מחפש עוד דרך להמשיך. בשלות מוכנה לבחון מחדש את הדרך עצמה.
אדם שרוצה מאוד למצוא עבודה עשוי לשאול איך לשפר את קורות החיים, מה לענות על שאלה מסוימת, איזה כלי AI כדאי לנסות, למי עוד לפנות וכמה מועמדויות לשלוח בכל יום.
אדם שבשל למצוא עבודה מתחיל לשאול שאלות אחרות: מה אני לא רואה? איזו הנחה שלי כבר אינה נכונה? האם השוק פוגש את הערך שאני חושב שאני מביא? אילו ספקות המועמדות שלי מעוררת? ומה אם אני עובד קשה על הבעיה הלא נכונה?
השאלות האלה פחות נוחות. הן דורשות מאדם מנוסה להכיר בכך שלא כל מה שעבד בעבר עדיין עובד היום. הן דורשות ממנו להפסיק להשתמש בכמות המאמץ כהוכחה לכך שהוא בדרך הנכונה.
בשוק של מעסיקים, טוב כבר לא מספיק.
כשהשוק היה פחות תחרותי, קורות חיים סבירים יכלו לייצר שיחה, ראיון טוב יכול היה להוביל לשלב הבא וקשר אישי יכול היה לפצות על מסר פחות מדויק.
היום מועמדים חזקים רבים מתחרים על אותן הזדמנויות. למעסיקים יש יותר אפשרויות, רף הציפיות עלה והמוטיבציה להתעלם מספקות ירדה.
לכן חיפוש עבודה אינו סדרה של כלים שצריכים לעבוד. זו מערכת שבה כל כלי חייב להיות גם מותאם לכל השאר וגם ברמה שממקמת אתכם בין המועמדים הבולטים ביותר.
לא מספיק שקורות החיים יהיו טובים, שהלינקדאין ייראה מקצועי או שתדעו להתראיין. הכיוון, המיצוב, קורות החיים, הלינקדאין והראיונות צריכים להציג את אותו אדם, את אותו ערך ואת אותה סיבה לבחור בכם. ברמת ה-1%.
אפשר לחפש חודשים ועדיין לא להיות בשלים. ואפשר להגיע בשלים עוד לפני ששלחתם קורות חיים ראשונים.
בשלות אינה נמדדת בזמן, במספר המועמדויות או בעוצמת התסכול. היא מתחילה ברגע שבו אדם מוכן לקבל שהפתרון אינו בהכרח לעשות יותר, אלא לראות יותר.
להבין את השוק החדש. לקבל מבט אובייקטיבי על המועמדות. לבחון מחדש את הכיוון, המסרים וההרגלים. ולהיות מוכנים לבנות את הדברים ברמה אחרת, במקום להמשיך לשייף את אותה גרסה.
זו הסיבה שאני דוחה בנימוס כ-80% מהפונים לליווי.
לא משום שהם לא רוצים מספיק. לעיתים הם רוצים מאוד, משקיעים ומתאמצים. אבל הם עדיין מחפשים דרך להמשיך את מה שהם כבר עושים, רק קצת טוב יותר.
הם רוצים עוד עצה, עוד אישור שהם כמעט שם, או עוד פתרון שיאפשר להם לא לשנות את התמונה כולה.
הליווי דורש בשלות אחרת: נכונות לבדוק את מה שנראה מובן מאליו, לקבל משוב ישיר, להיפרד מהחלטות שכבר הושקעו בהן זמן ומאמץ ולאפשר לי לבחון את המועמדות דרך עשרות שיקולים שקשה לראות מבפנים.
אני מביא לתהליך יותר מ-20 שנות ניסיון כמנהל בכיר, עם היכרות רחבה, עמוקה ומפוכחת עם עולם הגיוס ועם האופן שבו מועמדים באמת נבחנים.
מי שמחפש רק עוד כלי, עדיין לא בשל למצוא עבודה בדרך אחרת.
לא חייבים להתחיל בליווי. אפשר להתחיל בעצירה: לקרוא, להבין את השוק החדש ולבדוק אילו מההנחות שמנהלות את החיפוש כבר אינן נכונות.
התכנים שלי נועדו בדיוק לכך. לא לתת לכם עוד משימה לביצוע, אלא לעזור לכם לראות את מה שהאוטומט של החיפוש מסתיר.
ידע לבדו לא תמיד יפתור את הבעיה. אבל הוא יכול ליצור את הרגע שבו מפסיקים לעשות עוד מאותו דבר. והרגע הזה הוא תחילתה של בשלות.
ואם תרגישו שהגיע הזמן לבנות את הדברים מחדש, כאן מתחילים.
כי כל עוד אתם מודדים את סיכויי ההצלחה לפי כמות המאמץ, אתם עלולים לעבוד קשה מאוד בלי להתקרב.
בשלות מתחילה כשאתם מפסיקים לשאול כמה עוד לעשות, ומתחילים לשאול מה הגיע הזמן לעשות אחרת.