אחד הדברים הקריטיים להצלחה בקריירה הוא לסיים מקומות עבודה בטוב.

לא רק כי זה בוגר יותר. לא רק כי זה נכון יותר. אלא כי יום אחד, זה עלול להכריע את עתידכם.

ואז כל מה שבניתם לאורך התהליך - קורות חיים, לינקדאין, ראיונות, חיבור טוב עם המראיינים - עלול פתאום לקבל חיזוק משמעותי, או להיסדק.

זה בדיוק הכוח של שלב הממליצים.

הרבה מועמדים מתייחסים אליו כמו אל פורמליות קטנה בסוף הדרך. בפועל, לא מעט פעמים זה השלב שמטה את הכף. ולרוב - דווקא לרעה.

למה בכלל צריך את השלב הזה?

מעסיקים בודקים גם כישורים לא מקצועיים כבר בראיון, אבל בואו נודה באמת - קשה מאוד לאמוד בן אדם בתוך שעה, ועל סמך מקור שהוא לא אובייקטיבי לגמרי - הוא עצמו.

שיחת הממליצים נועדה לבדוק אם מה שהם חושבים עליכם באמת מחזיק מים.

היא באה לוודא הערכות, להפריך או לאשש חשדות שעלו במהלך הראיונות, ולפעמים גם להציף עניינים שלא עלו קודם בכלל.

בפועל, מה שמנסים להבין שם הוא לא רק אם אתם יודעים לעבוד - אלא איך זה באמת נראה לעבוד איתכם.

איך אתם מתפקדים בצוות. איך אתם מתמודדים עם לחץ. איך אתם מגיבים לקונפליקטים. האם אפשר לסמוך עליכם.

מיהם הממליצים ומה שואלים אותם?

ברוב המקרים יבקשו שני ממליצים משתי החברות האחרונות. בדרך כלל לפחות אחד מכל חברה צריך להיות המנהל הישיר שלכם.

אם זו משרה ראשונה, לא תמיד יבקשו ממליצים. אבל אם כן - ממליץ יכול להיות גם מרצה או מנחה מהלימודים, מפקד מהצבא, או מנהל ממשרה סטודנטיאלית.

מראיינים בדרך כלל לא מחפשים שם נאום חוצב להבות. הם שואלים שאלות די פשוטות, אבל מאוד חושפניות:

מה נקודות השיפור?

איך אתם מתמודדים עם לחץ או עם קונפליקטים?

מה יעזור לכם להיכנס לעניינים מהר?

האם הם היו מגייסים אתכם שוב?

ופה חשוב להבין משהו: לא תמיד התוכן לבדו קובע. לפעמים הטון, הזרימה וההתלהבות של הממליץ אומרים למראיין יותר מכל משפט. ממליץ שנשמע מסויג, מהסס או לא באמת נלהב - עלול ליצור ספק גם אם הוא לא אמר שום דבר שלילי מפורש.

איך לנהל נכון את שלב הממליצים

אחת הטעויות הכי נפוצות היא למסור שם של ממליץ בלי לעדכן אותו מראש.

ואז מה קורה? מתקשרים אליו באמצע היום, בלי הקשר, בלי הכנה, והוא שולף משהו מהמותן. לא מתוך רוע. פשוט מתוך חוסר מוכנות.

במצב כזה הוא עלול לא לזכור פרטים חשובים, לענות בצורה כללית מדי, או להישמע פחות נלהב ממה שהיה נשמע אם היה מקבל ממכם הקשר מראש.

לכן חשוב מאוד לוודא שכל ממליץ יודע שאתם בתהליך חיפוש עבודה, מבין שייתכן שיפנו אליו, ומוכן לשיחה הזאת.

מעבר לזה, כדאי גם לתת לו הקשר.

לא כדי "לתדרך" אותו. לא כדי להכניס לו מילים לפה. אלא כדי להזכיר לו מה רלוונטי. לאיזה תפקיד אתם מתראיינים, איזה סוג חברה זו, ומה נכון להדגיש עליכם במקרה הזה.

עוד דבר חשוב הוא לשאול מראש שאלה פשוטה אבל חכמה:

"אם יפנו אליך להמלצה, אתה מרגיש בנוח להמליץ עליי?"

זאת שאלה שמכבדת את הצד השני, ובמקביל עוזרת לכם להבין אם באמת יש כאן ממליץ טוב - או רק מישהו שנעים לכם לכתוב את שמו.

עוד טיפ חכם: בקשו מהממליצים שלכם לכתוב לכם המלצה בלינקדאין, תחת אזור ה-Recommendations.

זה עוזר משתי סיבות. קודם כל, גם אתם וגם הם יודעים מראש מה נאמר עליכם. מעבר לזה, הנוסח מתקבע אצלם, כך שכאשר יגיע הטלפון, הם לא מתחילים לאלתר מאפס.

מה עושים כשאין ממליצים טובים מספיק?

אם יש ממליץ שאתם לא בטוחים לגביו, במיוחד אם מדובר במנהל הישיר, אל תמהרו לוותר. אם סיימתם לא טוב, או אם נשאר טעם מוזר באוויר, הרבה פעמים נכון לקבוע פגישה קצרה לקפה, לנהל שיחה חברית, ליישר הדורים, ולוודא שההמלצה תגיע ממקום נקי יותר ומוטיבציוני יותר.

לפעמים שיחה אחת כזאת משנה לגמרי את הטון של ההמלצה - לא משנה כמה העבר בניכם היה לא מוצלח. ולפעמים היא גם משנה את הדרך שבה אתם עצמכם מחזיקים את הסיפור של הסיום.

אם אתם עדיין מועסקים והיחסים שלכם עם המנהל הישיר לא מוצלחים מספיק, שווה לטפל בזה לפני שזה יהפוך לבעיה מורכבת. אם צריך לחשוב איך לעשות את זה נכון, אפשר להתייעץ איתי ישירות או לשתף בקבוצת "מנווטים ביחד", כדי לנסח את הדרך הנכונה ביותר לתקן את מה שהתקלקל, כשזה עוד פשוט יחסית.

שלב הממליצים אולי מגיע בסוף, אבל הוא ממש לא שולי.

הרבה פעמים זה השלב שבו מנסים להבין אם הרושם המצוין שנוצר עד עכשיו באמת משקף אתכם - או רק את הגרסה המהודקת שהבאתם לראיונות.

לכן לא מספיק לבחור ממליצים "סבירים". צריך לבחור נכון. להכין נכון. ולשמור לאורך הקריירה על יחסים מספיק בריאים עם מנהלים ועמיתים, כדי שכשיגיע הרגע - יהיה מי שידבר עליכם כמו שאתם באמת רוצים שישמעו אתכם.

כי לפעמים שיחת טלפון אחת קצרה היא זו שסוגרת את התהליך.

ולפעמים - זו גם זו שפותחת מחדש את הספק.