השנה היא 20,000 לפני הספירה.
את.ה צועד יחף בג׳ונגל, האוויר כבד, הציפורים רוחשות.
פתאום - רחש קל בעלים.
הלב שלך מתחיל לדהור.
המוח שואל:
רוח? ארנב? או שמא נמר טורף שמסתתר בצללים?
הגוף לא מחכה לתשובה. השרירים מתכווצים, הנשימה מואצת, כל החושים נדרכים.
כך פעל המנגנון ההישרדותי שלנו - משום שבמציאות ההיא, מי שלא נדרך בזמן - לא שרד.
בחזרה להווה.
את.ה יושב במשרד ממוזג, מול כוס מים ומראיין עם מבט בוחן.
אין ג'ונגל, אין טורפים. ובכל זאת - אותו מנגנון מופעל.
רק שהנמרים נראים אחרת:
• מראיין שמביט בשקט בלי להניד עפעף.
• שתיקה מתמשכת אחרי תשובה שלך.
• הבעת פנים סקפטית או מופתעת.
• שאלה לא צפויה: "ספר לי על כישלון שלך" או "תתכנן מערכת".
כל אלו מרגישים כמו אותו רחש בעלים בג׳ונגל: אולי זו סכנה. אולי "נמר" שמתקרב.
החרדה שאתה מרגיש בראיון לא אומרת שיש בך משהו לא בסדר.
זו תגובה אנושית, טבעית, של מערכת עצבים שנועדה להגן עליך - אבל במציאות של היום היא לרוב מגיבה ביתר ומצריכה מאיתנו ללמוד להתגבר עליה, לווסת ולמסגר מחדש.
דווקא ההתרגשות - העצירה הקלה, הנשימה העמוקה, רעד הקול - משדרת למראיין שאתה אמיתי, אנושי, שאתה רוצה את זה. ובני אדם נמשכים לאותנטיות ולאנושיות - זה משדר אמינות, זה מקרב.
בפעם הבאה שהלב שלך דופק חזק מדי, או כשמרגיש בלקאאוט, תוכל.י לנסות כמה צעדים פשוטים:
• לקחת לגימה קטנה מהמים ולתת לגוף רגע נשימה.
• תחייך - זה משחרר דופמין, סרוטונין, אנדורפינים ואוסיטוצין - כל אלה מסייעים ומשרים רוגע, חיבור, הנאה ונינוחות.
• תשתף: "אני קצת מתרגש."
• תזכיר לעצמך: זה לא נמר. זו שיחה אנושית, שאפשר גם ליהנות ממנה.
• תחזק את כישורי ההתראיינות שלך כך שתרגיש בטוח יותר.
• תזכור שההתרגשות שלך היא לא אויב, אלא משרתת אותך ומשרה אנושיות, אותנטיות.
תמצא מה עובד עבורך, ועם הזמן תגלה שהחרדה לא מנהלת אותך, אלא להפך - היא יכולה לשרת אותך.
אורן הוא מנטור בעל 20 שנות הצלחה בהייטק, המשלב גם כלים של אימון אישי, וסייע לרבים להתמודד עם חרדות ולהתגבר עליהן בדרך למציאת עבודה ושגשוג בקריירה ובחיים האישיים.
לפרטים נוספים, תכנים וכלים: