קודם כל - מפסיקים לנסות “לחזק ביטחון עצמי”.
ביטחון הוא לא תכונה גנטית.
הוא לא משהו שנולדים איתו.
הוא תוצר לוואי.
הוא שריר.
וכמו כל שריר - הוא מתחזק רק דרך פעולה.
לא דרך מחשבות. לא דרך הצהרות. דרך עשייה.
ביטחון נולד מבהירות - לא מהרגשה
אנשים בטוחים לא מרגישים אמיצים יותר. הם פשוט מגיעים פחות עמומים.
רוב האנשים מגיעים לראיון עם ידע. מעטים מגיעים עם ניסוח ברור של הערך שלהם.
כשאתה לא יודע להסביר:
מה בדיוק אתה טוב בו
איפה אתה עדיף על אחרים
ומה הערך המובהק שאתה מביא
אתה מרגיש חוסר ביטחון.
זה לא פסיכולוגי - זה לוגי.
בהירות שווה פחות חיכוך מנטלי.
פחות חיכוך שווה יותר שקט פנימי.
לא צריך “להאמין בעצמך”.
צריך לדעת להסביר את עצמך.
תרגול הוא לא בשביל ביטחון - הוא בשביל הורדת עומס
“ספר לי על עצמך” לא אמור להיות ספונטני. הוא אמור להיות מובנה.
כל פעם שאתה עונה בלי שהתאמנת - המוח עובד קשה מדי בזמן אמת.
עומס קוגניטיבי גבוה יוצר לחץ.
הלחץ מתורגם ל"אני לא בטוח בעצמי".
תרגלו עד שהמבנה יושב אוטומטית.
ואז תראו כמה שקט נהיה.
תחליפו רגש בנתונים
במקום לשאול את עצמכם:
"האם הייתי טוב?"
תשאלו:
עניתי בצורה ברורה על השאלות?
הדגשתי את הערך שאני מביא?
דיברתי בתוצאות או בתיאור תפקיד?
התאמנתי או פשוט קפצתי למים?
ביטחון עצמי אמיתי לא נולד מהרגשה טובה - אלא מניתוח מבוסס נתוני אמת.
ברגע שיש לכם נקודות שיפור - יש גם דרך ברורה קדימה.
תיחשפו בקטן
תכתבו פוסט בלינקדאין, גם אם הוא לא מושלם.
תעשו סימולציה של ראיון עם חבר או חברה, גם אם זה מביך.
תעמדו מול מראה ותענו על "ספר לי על עצמך", גם אם זה מרגיש טיפשי.
ככל שתתרגלו לתקשר מחוץ לעולם המחשבות שלכם, כך תרגישו פחות חשופים כשזה באמת חשוב.
תיכשלו
כן.
כישלונות הם לא הוכחה לחוסר ערך.
הם תרגול בשטח.
כל ראיון הוא דאטה.
כל דחייה היא אינדיקציה.
ככל שתתנסו ביותר ראיונות, הגשות ושיחות - כך הסיטואציה תהפוך מוכרת יותר. ומה שמוכר פחות מערער.
ביטחון עצמי הוא תוצאה של:
בהירות
תרגול
מדידה
חשיפה חוזרת
תפסיקו לחכות שתרגישו מוכנים. תתחילו לבנות מערכת שגורמת לכם להיות כאלה.
אם קראת עד כאן, את.ה מוזמן לקבוצת הווצאפ החדשה והאיכותית שלנו: