יש שאלות בראיון שנשמעות טכניות, אבל הן בעצם עמוקות יותר.
אחת מהן היא השאלה על חיפוש עבודה ממושך. היא יכולה להישאל בנוסחים כמו:
“אני רואה שעברו כמה חודשים מאז התפקיד האחרון. מה עשית בתקופה הזו?”
על פניו, זו שאלה פשוטה. בפועל, המראיין לא שואל רק מה עשיתם. הוא שואל את עצמו משהו אחר לגמרי:
למה אף אחד לא חטף אותו עד עכשיו?
אם הוא לא היה מספיק טוב בשביל אחרים, למה שהוא יהיה מספיק טוב בשבילי?
האם יש כאן משהו שאני מפספס?
זה לא בהכרח הוגן. אבל גיוס הוא תהליך של הפחתת סיכון.
וכשיש פער ארוך בקורות החיים, תקופות עבודה קצרות, או חיפוש עבודה שנמשך יותר מדי זמן, הוא עלול להפוך לסימן שאלה.
לא בהכרח בגלל מי שאתם. אלא בגלל איך שזה נראה מבחוץ.
וזה בדיוק המקום שבו צריך לדעת לענות נכון.
לא רק בראיון.
לפני שמדברים על התשובה בראיון, חשוב להבין משהו קריטי:
הבעיה לא מתחילה בראיון. היא מתחילה כבר בקורות החיים.
כי אם חשש מתעורר כבר בשלב הסינון, יכול להיות שבכלל לא תקבלו הזדמנות להסביר.
קורות חיים לא נקראים בסבלנות אינסופית.
הם נסרקים מהר, תחת עומס, לצד מועמדים נוספים, ומתוך ניסיון להבין האם כדאי להמשיך או לעבור הלאה.
דגל לא מוסבר עלול להפוך לסיבה לפסילה מוקדמת.
לכן במקרים רבים צריך לתת לזה מענה כבר ברמת קורות החיים, הלינקדאין והסיפור המקצועי הכללי.
אבל כאן אין פתרון גנרי.
הדרך הנכונה למסגר נתונים תלויה במשך התקופה, בטייטל האחרון, בסוג התפקידים שאליהם אתם פונים, בשאלה האם פוטרתם או התפטרתם, בכיוון המקצועי, ברמת הבכירות, באילוצים אישיים, ובאופן שבו שאר קורות החיים שלכם כבר משדרים ערך.
לכן לא נכון לתת כאן נוסחה אחת לקורות החיים.
במאמר הזה נתמקד במה שאומרים בראיון.
מה לא עונים
התשובה הכי טבעית היא לא תמיד התשובה הכי נכונה. יש תשובות שנשמעות כנות, אבל בפועל מחלישות אתכם.
“השוק קשה”
נכון. השוק קשה. אבל זו לא תשובה מספיק טובה.
כי גם בשוק קשה, המעסיק עדיין מצפה שהטובים ביותר ייחטפו. וכל מעסיק מחפש, לפחות ברמה ההצהרתית, את הטובים ביותר.
לכן כשאתם אומרים רק “השוק קשה”, אתם בעצם משאירים את ההסבר מחוץ לשליטתכם.
זה נשמע כאילו אתם בעיקר קורבן של השוק. וזה לא המסר שאתם רוצים להעביר.
“אני לא יודע”
זו תשובה שמייצרת חשש לחוסר מודעות.
מועמד לא חייב לשלוט בכל מה שקורה בשוק, אבל הוא כן צריך להראות שהוא מבין את התהליך שלו, לומד ממנו, ומנהל אותו בצורה בוגרת.
“אני לא יודע” משאיר את המראיין עם סימן שאלה פתוח.
וברוב המקרים, סימני שאלה פתוחים לא עובדים לטובתכם.
“המגייסים לא מבינים / המעסיקים לא יודעים לזהות”
גם אם חוויתם תהליכים לא מקצועיים, זו לא תשובה טובה.
היא מציבה אתכם בעמדה מאשימה. והיא גורמת למראיין לתהות איך תישמעו אם גם אצלו התהליך לא יתקדם.
בראיון עבודה, המטרה היא לא להוכיח שהשוק טועה.
המטרה היא לעזור למעסיק להרגיש שהוא יכול לבחור בכם בביטחון.
“אני כנראה overqualified”
זו תשובה מסוכנת.
היא עלולה להישמע מתגוננת, מתנשאת או לא מודעת.
אם באמת יש פער בין הניסיון שלכם לבין חלק מהמשרות שאליהן פניתם, צריך למסגר את זה אחרת.
לא כבעיה של המעסיקים. אלא כהחלטה מודעת שלכם לגבי התאמה, תרומה וכיוון.
“אין לי מספיק ניסיון”
זו תשובה חלשה, כי היא בדרך כלל לא לוגית.
אם זומנתם לראיון, כנראה שאתם נמצאים בטווח הרלוונטי של המשרה. אחרת הייתם נפסלים מראש מטעמי over או under-qualification.
כלומר, אתם לא נפסלים רק כי “אין לכם ניסיון”. אתם נבחנים מול אנשים עם רמת ניסיון דומה - והשאלה היא מי מהם משדר התאמה גבוהה יותר.
לכן “אין לי ניסיון” הוא לא הסבר מספיק טוב לחיפוש ממושך.
הוא רק משמר אצל המראיין את החששות לגביך.
“אני לא טוב בלמכור את עצמי”
זו תשובה שנשמעת צנועה, אבל היא עלולה לפגוע בכם.
כי ראיון עבודה הוא בדיוק המקום שבו אתם צריכים לדעת להסביר ערך.
אם אתם אומרים שאתם לא יודעים לעשות את זה, המראיין עלול לחשוש שזה לא ייעצר רק בראיון.
אולי גם בארגון תתקשו להשפיע. להוביל רעיון. להסביר עמדה. לייצר אמון. לתקשר ערך.
צניעות היא דבר טוב.
חוסר יכולת להסביר את הערך שלכם - פחות.
מה כן עונים
המטרה היא לא לשקר. המטרה היא למסגר נכון.
תשובה טובה צריכה לתת תחושה שמשך החיפוש נובע מניהול מודע של התהליך, ולא מחוסר אטרקטיביות שלכם.
לא:
“לא בחרו בי עד עכשיו.”
אלא:
“אני בוחר בזהירות את המקום הבא.”
לא:
“השוק לא נותן לי הזדמנות.”
אלא:
“אני מנהל את החיפוש בצורה ממוקדת, כי חשוב לי למצוא התאמה נכונה.”
אפשרות 1: התאמה ארוכת טווח
“בחנתי כמה אפשרויות בתקופה האחרונה, אבל עדיין לא מצאתי את ההתאמה הנכונה. חשוב לי להיכנס למקום שבו אוכל לתרום משמעותית, להישאר לטווח ארוך, ולגדול יחד עם הארגון. לכן העדפתי לא למהר להיכנס לכל תפקיד שנפתח, אלא להתמקד במקומות שבהם יש התאמה אמיתית בין הניסיון שלי, הצרכים של החברה והכיוון המקצועי שלי.”
זו תשובה טובה כי היא משנה את הסיפור.
במקום להישמע כמו מועמד שלא נבחר, אתם נשמעים כמו מועמד שמנהל בחירה.
לא מתוך יהירות. מתוך אחריות.
אפשרות 2: השוק מאתגר, אבל זה לא תירוץ
“השוק בהחלט מאתגר יותר מבעבר, אבל אני לא מסתכל על זה כתירוץ. מבחינתי זה חייב אותי לדייק יותר את החיפוש, את הסיפור המקצועי שלי ואת סוג התפקידים שאני ניגש אליהם. אני מעדיף להיות ממוקד במקומות שבהם יש התאמה אמיתית, ולא לשלוח מועמדות לכל כיוון.”
זו תשובה שמכירה במציאות, בלי להתחבא מאחוריה.
היא אומרת:
כן, השוק קשה. אבל אני לא פסיבי. אני לומד. אני מדייק. אני פועל בצורה מודעת יותר.
אפשרות 3: עצירה וחזרה ממוקדת יותר
“לקחתי תקופה כדי לעצור, לנקות את הראש ולחזור לחיפוש בצורה נכונה יותר. היה לי חשוב לא להיכנס לתפקיד הבא מתוך לחץ, אלא מתוך בהירות. היום אני ממוקד יותר במה שאני מחפש, ואני מגיע לתהליך הזה עם אנרגיה טובה וכיוון ברור.”
זו תשובה שיכולה להתאים למי שבאמת לקח הפסקה, עבר תקופה שוחקת, או היה צריך רגע לפני הצעד הבא.
אבל צריך להשתמש בה בזהירות. היא חייבת להישמע כמו בחירה בוגרת.
לא כמו בריחה.
לא כמו חוסר אנרגיה.
לא כמו תקופה שבה יצאתם מהמשחק.
אפשרות 4: חיזוק מקצועי לקראת שינוי כיוון
“בתקופה הזו ניצלתי את הזמן כדי לחזק פערים מקצועיים שהיו חשובים לי לקראת הכיוון הבא. למדתי נושאים רלוונטיים, בניתי פרויקטים, ודייקתי את הדרך שבה הניסיון הקודם שלי מתחבר לתפקידים מהסוג הזה. מבחינתי, לא רציתי רק לשלוח מועמדויות, אלא להגיע לתהליכים האלה מוכן יותר.”
זו תשובה שמתאימה למי שבאמת עשה עבודה מקצועית בתקופה הזו.
לא רק צפה בכמה סרטונים. לא רק נרשם לקורס. לא רק “למד קצת”.
אלא באמת השתמש בתקופת החיפוש כדי לצמצם פערים, לבנות יכולות, לפתח פרויקטים, להבין טוב יותר את התחום, ולחזק את ההתאמה שלו לכיוון החדש.
היתרון בתשובה הזו הוא שהיא הופכת את הזמן שעבר מסימן חולשה - לסימן של אחריות, למידה ודיוק.
אבל חשוב לא להגזים.
אם אתם מציגים את התקופה כתקופה של התפתחות מקצועית, כדאי שיהיה לכם מה להראות או להסביר: פרויקט, תיק עבודות, קורס משמעותי, תרגול מעשי, ידע חדש, או הבנה מקצועית ברורה יותר של התחום שאליו אתם מכוונים.
אפשרות 5: אילוצים אישיים
“חלק מהתקופה הזו הושפע מאילוצים אישיים שהייתי צריך לנהל. אני לא רוצה להיכנס יותר מדי לפרטים, אבל זו היתה תקופה שדרשה ממני תשומת לב גם מחוץ לחיפוש העבודה. היום הדברים מאחוריי, אני פנוי וממוקד, ולכן אני מגיע לתהליך הזה בצורה הרבה יותר ברורה.”
זו תשובה לגיטימית מאוד, אם היא אמיתית.
אנשים עוברים תקופות חיים.
רילוקיישן. מעבר דירה. עניין בריאותי. טיפול בבן משפחה. מצב משפחתי מורכב. הסתגלות לשינוי אישי גדול.
אלה לא סיבות מקצועיות. ולכן הן לא בהכרח מעידות על חוסר התאמה, חוסר אטרקטיביות או בעיה כמועמדים.
לפעמים להפך. כשהדברים נאמרים בצורה בוגרת, מדודה ולא קורבנית, הם יכולים לפתוח צוהר אנושי ולייצר אמפתיה מצד המראיין.
אבל יש כאן שני כללים חשובים:
ראשית, לא להמציא. אם לא היו אילוצים אישיים אמיתיים, אל תשתמשו בזה.
שנית, לא להפוך את הראיון לשיחה טיפולית.
לא חייבים להיכנס לפרטים. לא חייבים לחשוף עניינים אישיים. ולא חייבים להסביר מעבר למה שנוח לכם לשתף. אפשר לדבר בכלליות.
החלק החשוב הוא הסגירה:
היום אני כאן. אני פנוי. אני ממוקד. ואני רואה בתפקיד הזה חיבור נכון לשלב הבא.
לחבר לתפקיד הנוכחי
אחרי שהסברתם את תקופת החיפוש, אל תישארו בעבר.
תחזירו את השיחה לתפקיד שעל הפרק.
לדוגמה:
“וזו גם הסיבה שהתפקיד הזה מעניין אותי. הוא יושב בדיוק על הכיוון שחיפשתי.”
או:
“מה שמעניין אותי כאן הוא שהאתגר שאתם מתארים מאוד מתחבר לניסיון שלי ב...”
או:
“לכן אני לא רואה את זה כחיפוש רחב, אלא כחיפוש ממוקד יותר - והתפקיד הזה מרגיש לי מאוד רלוונטי.”
המטרה היא לא רק להסביר למה החיפוש נמשך. המטרה היא לגרום למראיין להבין למה התפקיד הזה הוא לא עוד ניסיון.
הוא חלק מבחירה.
לסיכום
חיפוש עבודה ממושך לא חייב להרוס ראיון. אבל הוא כן דורש מענה.
כי כשהמראיין רואה תקופה ארוכה בלי עבודה, הוא לא רואה רק תאריך.
הוא רואה סיכון.
הוא שואל את עצמו למה אף אחד לא חטף אתכם עד עכשיו. והתשובה שלכם צריכה להפחית את הסיכון הזה.
לא דרך תירוצים. לא דרך האשמת השוק. לא דרך התנצלות.
אלא דרך מסגור נכון.