מה באמת בודקים כאן?
המראיין לא מחפש רק את הסיבה הטכנית לעזיבה. הוא בודק את הסיפור המקצועי שלך.
זו שאלה על בגרות, שיקול דעת, מודעות עצמית והיכולת לדבר על מעבר מקצועי בלי להישמע מאשים, מריר או לא יציב.
המראיין רוצה להבין שלעזיבה שלך יש היגיון, שהיא לא נראית כמו בריחה רגעית, ושהדפוס לא צפוי לחזור גם אצלו.
טעות נפוצה
הטעות הנפוצה היא להפוך את התשובה לביקורת על המקום הקודם: לא העריכו אותי, המנהל היה בעייתי, לא היה לאן להתקדם.
טעות נוספת היא לתת תשובה כללית מדי: רציתי להתפתח, חיפשתי אתגר, הגיע הזמן להתקדם.
טעות שלישית היא להסביר יותר מדי. תשובה ארוכה ורגשית עלולה להישמע כמו ניסיון להצדיק.
איך נכון לענות?
כדאי לענות קצר, ענייני ובוגר.
- מה השתנה או מה לא התאים יותר.
- למה זה הוביל אותך לחשוב על הצעד הבא.
- מה את/ה מחפש/ת קדימה.
- איך זה מתחבר לתפקיד שעליו את/ה מתראיין/ת.
אם העזיבה לא הייתה ביוזמתך, כדאי להיות ישיר/ה, לא מתגונן/ת, ולא להיכנס ליותר מדי פרטים לא נחוצים.
במקרה שבו סיבת העזיבה היא פיטורים, חשוב להתייחס לשאלה בזהירות אחרת. לא תמיד נכון להיכנס לכל הפרטים, אבל גם לא כדאי להיתפס כמי שמסתיר מידע מהותי. הרחבתי על זה בנפרד כאן: האם לספר בראיון עבודה שפוטרתי?
תשובה חזקה משדרת: 'העזיבה שלי לא נובעת מדרמה. היא חלק מהבנה מקצועית של מה נכון לי עכשיו.'
דוגמה לתשובה טובה
עזבתי כי אחרי תקופה מסוימת הרגשתי שהתפקיד כבר פחות מאפשר לי להתפתח בכיוון המקצועי שאני רוצה. זה לא היה בגלל אירוע אחד או משהו דרמטי, אלא יותר הבנה הדרגתית שהפער בין מה שאני עושה בפועל לבין מה שאני רוצה לבנות קדימה הולך וגדל. כן למדתי שם הרבה, והיו דברים שהערכתי במקום, אבל בשלב מסוים היה לי ברור שאני מחפש/ת תפקיד עם יותר ___ ועם אפשרות להשפיע יותר על ___. בגלל זה התפקיד הזה מעניין אותי, כי הוא נראה קרוב יותר לשלב המקצועי הבא שאני רוצה לבנות.